סיפור הפוריות שלי

הסיפור שלי התחיל בשנת 2020

בהתחלה הייתי עם המון תקווה וציפייה שהקמת משפחה תהיה מהירה וקלה, אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו לא בסדר.
ממש הרגשתי שהגוף שלי מוכן, אבל ההריון פשוט לא הגיע.

הייתי בטיפולי פוריות במשך 3.5 שנים

בדרך עברתי מלא רופאים, זריקות, פרוטוקולים ואינספור רגעי שבירה.
כל כישלון, כל סבב וכל החזרה שלא נקלטה סחררה אותי לתהום.
הרגשתי שאני ממש מאבדת תקווה ושאני מתחילה להיכנס לדיכאון.
אולי באמת להיות אמא זה לא בקלפים שלי?

תמונה מתוך אךבום תמונות של מיכל וסלביק, מתחת לתמונה כתוב: "טיול לפראג 2021. קצת לפני שנכנסו למסע של טיפולי הפוריות."

"אי פריון לא מוסבר"

עברתי מרופא לרופא בתקווה למצוא הסבר ופתרון.
אבל במקום לבדוק את הסיבה לעומק – ישר תויגתי כ"אי פריון לא מוסבר."
כל פעם כשביקשתי עוד בדיקות לבירורים, קיבלתי את אותה תשובה "כבר עשיתם את כל הבדיקות."
אבל משהו בתוכי הרגיש שפספסו משהו.

החלטתי להיות אמיצה ולהתייעץ בפייסבוק

פרסמתי שאלה בקבוצה שאין בה פוסטים אנונימיים.
היה לי קשה עם ההיחשפות, בעיקר כשיש חברים שמכירים אותי בקבוצה.
בעקבות הפוסט פנתה אלי מישהי מקסימה, שהמליצה לעשות כמה בדיקות ממש חשובות ובסיסיות.
ממש התעצבנתי שהרופאים לא שלחו אותי לבדיקות האלו.
(תוכלי לקרוא על הבדיקות כאן)

מצאו לי פוליפ בכניסה לרחם ועברתי היסטרוסקופיה ניתוחית

שמעתי המון סיפורים על זוגות שזו הייתה הבעיה אצלם, ואז הם נכנסו להריון טבעי, אבל לא הסכמתי לבזבז את הזמן בניסיונות טבעיים.
לפי מומחי פריון – אני כבר זקנה (בת 35).

ביום ההחזרה מצאתי את עצמי עם פריצת דיסק

התקשרתי לרופאה שלי ואמרתי לה שאני לא מסוגלת לקום מהמיטה.
היא הציעה שבגלל שהעובר כבר הופשר, שננסה לגדל אותו ליום חמש.
למחרת בישרו לי שהעובר לא שרד.
באותו ערב איבדתי תחושה ברגל שמאל והגעתי למיון.
אחרי שבוע עברתי ניתוח פריצת דיסק.

תמונה מתוך אלבום תמונות. מיכל עומדת עם הגב למצלמה והחולצה מעט מורמת ורואים חץ שחור מצויר על הגב כדי לסמן את מקום הניתוח. מתחת לתמונה כתוב: "19.2.2023. יום הניתוח של פריצת הדיסק, סימנו את מקום הניתוח."

אחרי הניתוח גיליתי שאני בהריון. טבעי.

הייתי כל כך בשוק, שלא האמנתי לבדיקה, וביקשתי מבעלי (שיש לו בעיית ראייה) שיגיד אם הוא רואה פס.
כשהוא אמר שכן, אז באופטימיות זהירה מאוד חיכיתי כמה ימים כדי לעשות בדיקה נוספת.

אני רוצה שעוד נשים יחוו הצלחות

ממש כמו שהסיפור שלי יכול לעזור לאחרות, ולתת להן טיפים לגבי בדיקות חשובות, ומידע ספציפי כדי שלא יפספסו אותן,
יש עוד מאות סיפורים בחוץ שיכולים להיות נקודת המפנה של מישהי אחרת.

תמונה מתוך אלבום תמונות. מיכל וסלביק בבית חולים מחזיקים את ביתם הילה. מיכל בחלוק בית חולים על כסא גלגלים עם פנים מרוגשות מאוד. מתחת לתמונה כתוב: "לידת הילה 22.10.2023. ניתוח קיסרי ומפגש מלא בכי והתרגשות 11 שעות אחרי הלידה."

בואי ניצור קהילת נשים תומכת

אני יודעת כמה המקום הזה יכול להרגיש לבד, גם אם יש בן זוג תומך.
ואני יודעת כמה כל המידע והתהליך יכולים להיות מבלבלים ומציפים.
ביחד נרגיש קצת פחות לבד.

לשיתוף הסיפור שלך

אפשר גם באנונימיות

תמונה מתוך אךבום תמונות של מיכל וסלביק, מתחת לתמונה כתוב: "טיול לפראג 2021. קצת לפני שנכנסו למסע של טיפולי הפוריות."
תמונה מתוך אלבום תמונות. מיכל עומדת עם הגב למצלמה והחולצה מעט מורמת ורואים חץ שחור מצויר על הגב כדי לסמן את מקום הניתוח. מתחת לתמונה כתוב: "19.2.2023. יום הניתוח של פריצת הדיסק, סימנו את מקום הניתוח."
תמונה מתוך אלבום תמונות. מיכל וסלביק בבית חולים מחזיקים את ביתם הילה. מיכל בחלוק בית חולים על כסא גלגלים עם פנים מרוגשות מאוד. מתחת לתמונה כתוב: "לידת הילה 22.10.2023. ניתוח קיסרי ומפגש מלא בכי והתרגשות 11 שעות אחרי הלידה."