כשאמרו לי שאני היסטרית ופספסו שבר בירך של הבת שלי

אם אי פעם מישהו אמר לך שאתה אמא היסטרית (ובנינו, ממתי זה נהיה לגיטימי להגיד לנו את זה?) הכתבה הזו היא בשבילך.

הבת שלי נפלה בגן ולא דרכה על הרגל. במשך 3 שבועות בילינו בריצות למוקד ולמיון, צילומי רנטגן, אולטראסאונד והמון חוסר וודאות, עד שנמאס לי לא לקבל תשובות ולקחתי אותה לרופא פרטי שאבחן שבר בירך, וראה אותו כבר בצילום הרנטגן הראשון שעשינו.

הכתבה הזו נכתבה מתוך המקום האישי שלי שרוצה לצעוק ולספר על האינטואיציה שלנו כאימהות, ועל העיקרון לא לוותר על האמת שלנו גם כשכולם מסביבך אומרים לך "את סתם לחוצה".
בסוף הכתבה תמצאי גם כמה עצות פרקטיות אם אי פעם תיקלעי למצב דומה, למרות שאני מאחלת לך לא למצוא את עצמך בנעליים שלי.

הכל התחיל מנפילה בגן

ב-16.4.2026. יומיים אחרי ממש אחרי שנגמרה מלחמת איראן השנייה וקצת התחלנו לחזור לשגרה. לקחתי את הילה לגן, ולפני שהספקתי בכלל להיפרד ממנה, היא החליקה על כרית בצורה מאוד מאוד מוזרה, כמו שפגט מוזר. היא צרחה, תפסה את הרגל והתפתלה מכאבים.

ישר הבנתי שזו לא נפילה שגרתית. גם לפי הצרחות שלה ואיך שהיא תפסה את הרגל. אני יודעת שלבת שלי יש סף כאב מאוד גבוה. קרה לנו בעבר שהיא נפלה וקיבלה מכה חזקה, והיא נרגעה אחרי בכי של כמה דקות. במקרה הזה היא לא הצליחה להירגע אחרי כמה דקות. לקח לה חצי שעה להצליח קצת להירגע מהבכי.

אני מאוד שמחה שהייתי בגן כשזה קרה כי אחרת לא הייתי יודעת מה אני עושה עם עצמי, ובעיקר אני שמחה שהייתי שם להחזיק אותה ולנחם אותה (עד כמה שיכולתי בהינתן המצב).

חצי שעה של צרחות

זה קרה בדיוק בתחילת מפגש בוקר בגן. באתי להיפרד ממנה ואז היא החליקה על הכרית והתחילה לצרוח. ישבתי איתה במפגש. וכל המפגש, כ-20 דקות, הבת שלי צרחה בלי הפסקה. זה היה הזוי, מסביבנו הגננת שרה ורוקדת לילדים והיא בוכה וצורחת, שום דבר לא עניין אותה. אני פשוט ישבתי במעגל עם ילדה שצורחת על הידיים.

רק אחרי חצי שעה היא התחילה קצת קצת להירגע, וניסיתי לבקש ממנה לעמוד. היא ניסתה ומיד התקפלה מכאב והתחילה לצרוח שוב. ישר צלצלתי לבעלי ואמרתי לו להזמין לנו תור לרופא.

ואז הגננת אמרה לי: "מיכל, רגע, את היסטרית."

היא לא ראתה שניסיתי לגרום לה לעמוד. היא לא ראתה שהילדה לא שמה משקל על הרגל. אני ישר היסטרית.

לצערי הרב הייתי צריכה שוב לנסות לגרום לה לעמוד, רק כדי להוכיח שמשהו לא בסדר. זה היה מאוד קשה. הילה לא רצתה לזוז כי זה ממש כאב לה. היא ישבה עליי כל הזמן, ולי היה קשה לקום כי מישהו היה צריך להרים אותה כדי שאוכל לקום, והיא לא נתנה לגננת להתקרב אליה.

בסוף איכשהו הצלחתי לקום, והגננת ראתה שהיא לא שמה משקל. ורק אז לקחתי את הילה לרופא.

הרופא גם הוא ראה שהיא לא שמה משקל ואמר: "אם עד סוף היום היא לא דורכת על הרגל, לכו למוקד."

כמו שבטח כבר הבנתם מההקדמה של הפוסט, הילה לא דרכה על הרגל גם לקראת סוף היום. הרמנו אותה ממקום למקום כל היום. ממש ברמה של אמא אני רוצה לפה, אמא אני רוצה לשם. כל היום ככה. וזה נמשך ככה שבועות.

מיון, רנטגן, אולטרסאונד, ואף אחד לא מוצא כלום

לקחנו אותה למוקד. עשו לה רנטגן, ואמרו לנו שלא רואים כלום ושאין עדות לשבר. אם עוד יומיים היא עדיין לא דורכת, לבוא שוב.

אחרי יומיים היא עדיין לא דרכה על הרגל, אבל הפעם החלטנו שאין מה ללכת שוב למוקד. עדיף ללכת למיון, שם יש רופאים מומחים, אורתופד ילדים, מישהו שיראה אותה כמו שצריך. צלצלנו לרופא המשפחה והוא אמר שהוא חושב בדיוק כמונו, ונתן לנו הפנייה למיון.

שם עשו לנו שוב רנטגן ואולטרסאונד, ולא מצאו כלום. אין עדות לשבר.

הרופאה שראתה אותנו הייתה נחמדה ומקצועית, והיא אמרה לנו: "אני רואה שיש לי פה הורים שאני יכולה לדבר איתם. אם זה לא היה המצב, הילדה הייתה יוצאת מפה עם ספייקה (גבס מהמותניים למטה) הביתה."

ספייקה לילדה בת שנתיים וחצי זה עינוי של ממש. ואנחנו יצאנו בלי זה למזלנו (בדיעבד גם התברר לנו שאם היו מגבסים את הילה בספייקה זה היה ממש מיותר, וסתם היה לנו סבל מיותר).

אני מודה שכבר התחלתי להשתגע. אנחנו עוברים ממקום למקום, היא חוטפת מלא קרינה, נוגעים בה במקום שהכי כואב לה, וכל נגיעה כזו מלווה בצרחות, ולמרות כל זה, אנחנו עדיין לא מקבלים שום אבחנה. לא יודעים מה קרה לרגל שלה. זה שבר בירך? היא מתחה רצועה? מה קורה עם לוחיות הגדילה? לאף אחד אין תשובות.

עמידה על הרגל ורגרסיה

ביום שבת היא עמדה על הרגל. לא הלכה, אבל עמדה. זה כבר היה משהו.

ביום ראשון חזרנו לביקורת בבית חולים, עשו אולטרסאונד, אמרו שהכל בסדר. תמשיכו ככה.

ואז הגיע יום העצמאות. היינו אצל ההורים שלי, המון גירויים, ילדים, בימבות. וראיתי שהיא מתאמצת יותר מדי. ממש ממש יותר מדי. ברמה שהחרמתי את הקורקינט החדש שקנו לבן דוד שלה. היא ממש התלהבה ממנו ורצתה לנסוע, אבל ראיתי שהרגל רועדת לה מרוב מאמץ.

יום למחרת היא לא הלכה, לא עמדה. כלום. לא שמה משקל על הרגל שוב. שבוע אחרי היא התחילה לזחול על שש, זו הייתה הדרך שלה להתנייד, פשוט ירדה לרצפה וזחלה. חזרנו לגיל חצי שנה.

שוב הלכנו למיון. שוב רנטגן. שוב אותה תשובה "אין עדות לשבר". ולאף אחד אין תשובות לשאלות שלי. ונמאס לי.

החלטתי ללכת לרופא פרטי מומחה פרקי ירכיים

דיברתי עם חברה טובה, והיא אמרה לי: "מיכל, תקשיבי, לכי לרופא פרטי. תבקשי חוות דעת נוספת. זה לא הגיוני שאף אחד לא יודע מה קורה."

מצאתי אורתופד פרטי מומחה לפרקי ירכיים באיכילוב.

כשהגענו אליו, הילה כבר כן קצת שמה קצת משקל על הרגל והלכה עם צליעה. הוא לקח את צילום הרטגן הראשון שצולם במיון, פתח אותו, הסתכל ואמר לי "יש לה שבר בירך".

באותו רגע הרגשתי תחושת הקלה עצומה. זה נשמע מצחיק, אני יודעת. לא שמחתי שלילדה שלי יש שבר, אלא כי הנה עכשיו יש הוכחה לזה שאני לא סתם אמא היסטרית. וזה פשוט הזוי שאני כותבת את השורות האלו עכשיו. אבל זה באמת מה שהסביבה גרמה לי להרגיש. "אל תדאגי תני לה זמן, היא תשחרר את הלחץ ותדרוך על הרגל". ואני התעקשתי שמשהו לא בסדר. ולא האמינו לי.

האינטואיציה שלי אמרה: אני מכירה את הבת שלי. ילדה עם סף כאב מאוד מאוד גבוה. כשהיא הייתה ממש קטנה, דלת נפתחה לה על האצבע, היא צרחה מכאב, אבל נרגעה תוך כמה דקות. אמרתי לעצמי אז: וואו, איזה סף כאב גבוה. אז כשהבת שלי לא דורכת על הרגל שלושה שבועות, זה לא כי היא משחקת או מפחדת או נלחצת לדרוך או מקבלת ממני מסרים שמסוכן לדרוך על הרגל. באמת כואב לה.

בחזרה לשבר…

השבר בירך היה מעל הברך, בחלק התחתון של עצם הירך. הצוות במיון חיפש את השבר בחיבור בין האגן לירך, שזה המקום הקלאסי לשבר בירך אצל ילדים. הם לא חיפשו למטה. ולכן לא ראו.

וכשהרופא הפרטי בדק את הרגל שלה, היא צרחה בדיוק כשנגע באזור מעל הברך. הכאב היה שם כל הזמן. רק שאף אחד לא חשב שאולי הוא נוגע בדיוק בנקודה שכואבת לה.

הרופא גם הסביר לנו שהשבר קרוב מאוד ללוחיות הגדילה. לוחיות הגדילה הן האזורים הסחוסיים בקצות העצמות שמהם הרגל גדלה. ואמר שצריך מעקב בעוד שנה כדי לוודא שהשבר לא השפיע על הצמיחה של הרגליים. הרגליים גדלות בצורה מקבילה, וכל נטייה של רגל אחת לכיוון לא תקין צריכה לקבל טיפול בגיל צעיר.

הוא ענה לי על כל השאלות שהיו לי, בלי שהייתי צריכה אפילו לשאול. ואני באמת נשמתי לרווחה.

הילה רוקדת בישיבה על הספה עם הספר שמזמר. לא להאמין איך מוצאת דרכים יצירתיות להעסיק את עצמה בישיבה.

מכתב ממני לשניידר

הילה כבר בסדר לגמרי. אנחנו כבר חודשיים אחרי הנפילה, ומי שלא יודע שהיא שברה את הרגל לא יראה את זה בכלל. היא הולכת, קופצת, עושה שטויות. בגיל הזה העצמות גמישות ומחלימות מהר, וזה ממש ממש משמח אותי, אבל הדרך שלנו לפה הייתה ארוכה, ועם יותר מדי רגעים שבהם הרגשתי שלא מקשיבים לי.

לכן כתבתי מכתב לשניידר. לא בשביל פיצוי, לא בשביל תביעה. בשביל שידעו שפספסו שבר בירך. שיבדקו מה קרה שם ואולי ישנו את הפרוטוקול. אם לא הייתי מתעקשת ולוקחת אותה לרופא נוסף, לא היינו יודעים עד היום. ואם מהלך האירועים היה שונה, יכול להיות שהיא הייתה יוצאת עם ספייקה הביתה, וזה היה סבל מיותר לכולם. לא רק זה, גם נאמר לי שאחרי ספייקה יש עוד חצי שנה של החלמה כי השרירים מתנוונים. אז זו ממש חגיגה שלמה.

לשמחתי הרבה, קיבלו את המכתב בשמחה, ונאמר לי שהם הוסיפו את הצילום של השבר לפרוטוקול שלהם. אני רק מקווה שזה יעזור לילדים ומשפחות אחרות לקבל אבחנה נכונה מהר יותר ויחסוך סבל מיותר איפה שלא צריך.

מה כל אמא צריכה לדעת

כשילד לא דורך על הרגל אחרי נפילה, זה סימן אזהרה שמצדיק בדיקה באותו יום. אפשר להתחיל ברופא משפחה או מוקד, אבל אם אחרי הבדיקה הילד עדיין לא דורך, ללכת למיון באותו יום. לא לחכות שזה יעבור מעצמו.

תבקשי מהרופא לבדוק את כל הרגל, לא רק את הירך. כולל האזור מעל הברך. ותשימי לב לאיזה אזור הוא בוכה יותר כשנוגעים בו. הכאב מספר איפה הבעיה.

כשהרנטגן לא מצא כלום אבל הילד עדיין לא דורך, זה הזמן לבקש אורתופד ילדים מומחה. אפשר לבקש שיסתכל על אותו הרנטגן שוב, מנקודת מבט אחרת. שבר בירך אצל ילדים יכול להיות קשה לזיהוי בצילום ראשון אם מסתכלים במקום הלא נכון.

אם מצאו שבר קרוב ללוחיות הגדילה, תשאלי על מעקב. בגיל צעיר, זיהוי מוקדם של בעיית צמיחה יכול למנוע המון בהמשך. וחייבים לעשות מעקב שנה אחרי השבר.

תמיד, תמיד, תמיד תסמכי על הבטן שלך. את מכירה את הילד שלך הכי טוב בעולם. אם משהו לא מרגיש לך שגרתי, הוא כנראה לא שגרתי. תעמדי על שלך. תבקשי עוד חוות דעת. תלכי לרופא פרטי אם צריך. הביטוח יחזיר. הבריאות של הילד שלך שווה את זה.

שאלות ותשובות

מה עושים כשילד לא דורך על הרגל אחרי נפילה? כשילד לא שם משקל על הרגל אחרי נפילה, זה סימן אזהרה שמצדיק בדיקה רפואית באותו יום. אפשר להתחיל ברופא משפחה או מוקד, אבל אם אחרי הבדיקה הילד עדיין לא דורך, ללכת למיון.

האם ילד יכול לשבור שבר בירך בנפילה רגילה? כן. בילדים צעירים העצמות גמישות יותר, אבל שבר בירך יכול להתרחש גם בנפילה שנראית קלה. שבר בירך אצל ילדים שקרוב ללוחיות הגדילה יכול להיות קשה לזיהוי ברנטגן רגיל ולדרוש עין מנוסה של אורתופד ילדים מומחה.

מה הן לוחיות הגדילה ולמה הן חשובות? לוחיות הגדילה הן האזורים הסחוסיים בקצות עצמות הגפיים שמהם מתרחשת הצמיחה. שבר שפוגע בלוחיות הגדילה יכול להשפיע על אורך הרגל או על כיוון הצמיחה, ולכן מצריך מעקב לאורך זמן.

מתי כדאי לבקש חוות דעת שנייה? כשהילד עדיין לא דורך על הרגל אחרי יומיים שלושה ואין הסבר ברור, כדאי ללכת לאורתופד ילדים מומחה. אפשר לבקש שיסתכל על אותו הרנטגן מזווית אחרת. לא כל שבר בירך נראה בבירור בצילום ראשון.

מה זה ספייקה? ספייקה הוא גבס מלא מהמותניים ומטה שמקבע את כל הגוף התחתון. הוא משמש במקרים של שבר בירך אצל ילדים, ולילדים צעירים הוא מכביד מאוד. לא תמיד הוא נחוץ, ולכן חשוב לקבל אבחנה מדויקת.