אשפוז אחרי לידה בניתוח קיסרי אלקטיבי
את הילה ילדתי בניתוח קיסרי אלקטיבי (בגלל סכרת הריון שלצערי לא הצלחתי לאזן לקראת הסוף).
באשפוז אחרי הניתוח הקיסרי מדדו לי המון פעמים לחץ דם ועשו לי בדיקות דם. בזמנו לא ידעתי שאלו בדיקות שגרתיות כדי לעקוב אחרי התפתחות של רעלת הריון אחרי לידה.
ביום שהיינו אמורים להשתחרר, האחיות מאוד היססו לשחרר אותי כי היה לי לחץ דם גבוה גבולי.
מההיכרות שלי עם עצמי, אני שיש לי מה שנקרא "תסמונת החלוק הלבן" – לחץ הדם שלי עולה במצבים רפואיים, כשאני יושבת מול רופא או נמצאת במוסדות רפואיים. מכיוון שהייתי אחרי ניתוח קיסרי ואני בבית חולים, לי היה מאוד הגיוני שלחץ הדם שלי גבולי. אם רק היו אומרים לי שיש מצב שזה בגלל רעלת הריון אחרי לידה, הייתי עושה חישוב מסלול מחדש, ולא מתעקשת להשתחרר…
נפיחות ברגליים ולחץ דם גבוה
אז חזרנו הבייתה אחרי 3 ימים באשפוז. הנחו אותי למדוד לחץ דם בבית (מה שכמובן לא עשיתי כי לא הבנתי למה). ואני הייתי בעננים. הרגשתי כאילו אני במאניה מטורפת. שאני מסוגלת לעשות הכל ולדאוג לה ולטפל בה. סופר מאמ!
האמת ששמתי לב שהרגליים שלי נפוחות. קראתי להן רגלי פיל. בחיי שהייתה לי תמונה ואני לא מוצאת אותה. הרגל שלי בקושי הצליחה להיכנס לנעל הוויאנס והזעתי ברגליים ברמות.
כשעשיתי חיפוש בגוגל לגבי בצקות ונפיחות ברגליים אחרי קיסרי, קראתי שזה שגרתי ונפוץ ובד"כ עובר תוך שבועיים, אז עזבתי את זה.
אבל הנפיחות וזה שהרגליים שלי כ"כ הזיעו, הציקה לי מאוד, ותיכננתי לכתוב לרופא שלי בראשון ולשאול אותו אם זה נורמלי.מה שקרה בפועל, זה שההורים שלי הגיעו אלינו בשישי בערב, וכשאמא שלי ראתה את מצב הרגליים שלי היא ישר אמרה לי למדוד לחץ דם. מדדתי ולחץ הדם שלי היה 180/100. מטורף וממש מוזר. אני בבית בסביבה הטבעית שלי. בד"כ לחץ הדם שלי סבבה לגמרי. בודקת שוב לחץ דם – והוא שוב בשמיים.
ההחלטה לנסוע למיון
החלטתי ללכת לישון ולנוח כמה שעות. כשהתעוררתי, בדקתי שוב את לחץ הדם. עדיין בשמיים. הערתי את בעלי ואמרתי לו שאני חושבת שכדאי שניסע לבית חולים. קראנו לסבתא באמצע הלילה כדי שתשמור על הילה, וצלצלתי למוקד מכבי כדי לקבל הפניה למיון. אמרו לי לנסוע בדחיפות ולא לחכות לבוקר.
נפרדתי מהילה וביקשתי ממנה סליחה שאני צריכה לעזוב אותה בגיל שישה ימים. לא הצלחתי להפסיק לבכות, ובעלי ניחם אותי ואמר שזה הדבר הכי נכון לעשות, כי אנחנו רוצים שלהילה תהיה אמא בריאה וחזקה.
אבחון עצמי של רעלת הריון אחרי לידה
בדרך לבית החולים אבחנתי את עצמי עם רעלת הריון אחרי לידה – כי הסימפטומים זהים: לחץ דם גבוה ובצקות. ההשלכות של רעלת הריון אחרי לידה הפחידו אותי עד מוות (תרתי משמע): אם רעלת לא מטופלת זה עלול להוביל לפרכוסים ולמוות. מחשבה נהדרת כמה ימים אחרי הלידה. בדרך קראתי על הטיפול והבנתי שמדובר בעירוי מגנזיום, נשמע קליל סה"כ, אבל אוהו כמה שטעיתי….
טיפול ברעלת הריון אחרי לידה: עירוי מגנזיום
הגענו לבילנסון ושם במיון פגשנו רופאה נחמדה שעשתה לי אולטראסאונד לבטן כדי לשלול דימומים פנימיים שיכולים להיגרם בעקבות לחץ הדם הגבוה. היא אמרה לי "אל תדאגי, את תהיי בסדר. את תקבלי מגנזיום."
כשהגענו אמרו לי שהולכים לתת לי עירוי בוסט של 20 דק' מגנזיום, ולאחר מכן ממשיכים לקבל עירוי במשל 24-48 שעות. כל 6 שעות באים לקחת דם ומודדים לחץ דם. מה שלא סיפרו לי זה שמגנזיום מרפה את השרירים ויכולות להיות לו תופעות לוואי לא נעימות.
אצירת שתן (סימפטום נוסף של רעלת הריון אחרי לידה)
הדבר הראשון שקרה כשהגעתי לאשפוז, היה שרציתי ללכת להתפנות, והבנתי שאני לא מצליחה להטיל שתן. קוראים לזה אצירות שתן. זה כבר קרה לי בעבר אחרי שאיבת ביציות, וישר זהיתי שזה מה שקורה לי. ביקשתי קטטר וסירבו לי. בדיעבד הסתבר לי שהייתה לי אגירת נוזלים במשך כמה ימים. בכל הטירוף של הטיפול בהילה, לא שמתי לב שאני לא הולכת לשירותים בתדירות נורמלית, וגם כשהלכתי לשירותים בקושי יצא שתן. אז כשכבר הגעתי לבית החולים הייתה לי אצירת שתן מטורפת, והרגשתי שאני עוד שניה מתפוצצת. ממש נלחמתי איתם שיחברו אותי לקטטר, והתחלתי להתפתל על המיטה מרוב כאבים. אין לי מושג איך זה קרה אבל בסוף הסכימו לחבר אותי (תודה באמת!) ויצא לי 1.3 ליטר (!) של שתן.
תופעות הלוואי של המגנזיום
הדבר השני שקרה הוא שאיך שהתחילו לי את העירוי, הרגשתי שהגוף שלי הופך להיות פלסטלינה והתחלתי להרגיש חולשה וכאב ראש. המגנזיום התחיל להרפות את השרירים שלי. הבנתי שכל אישה מגיבה לטיפול אחרת, אבל מסתבר שהגוף שלי הגיב אליו בצורה מאוד חריפה. הרגשתי כמו זומבי במיטה, כמו שמרטוט, בלי יכולת לעשות שום דבר. היו לי כאבי ראש, ובחילה, ובקושי הצלחתי לדבר ולהרים את היד שלי כדי לקרב כוס מים לפה. זה הגיע למצב שבעלי, אמא שלי ואחותי עשו משמרות סביב השעון כדי להיות איתי בבית החולים.
מאבק על ההנקה למרות האשפוז
אין לי מושג איך הצלחתי לעשות את זה, אבל המשכתי לשאוב חלב תוך כדי כל העירוי והטיפול. ביררתי שהטיפול במגנזיום בסדר בהנקה ושאני יכולה לתת להילה את החלב שלי. האמת היא שהמרחק ממנה היה לי מאוד קשה, וזה היה מאוד מנחם כשאמרו לי שהיא שותה את החלב שלי, כשאני מרותקת למיטה בבית חולים ובקושי מצליחה לזוז.
סלביק מאכיל את הילה בחלב שאוב ששלחתי כל יום מבית החולים בזמן האשפוז שלי.
אשפוז באמצע מלחמה
בנוסף לכל זה, ילדתי שבועיים אחרי השביעי באוקטובר, והאשפוז שלי היה ממש 3 שבועות אחרי תחילת המלחמה. בזמן שהייתי מרותקת למיטה בלי יכולת לזוז, הייתה אזעקה של צבע אדום, אחותי הייתה איתי וכמובן שלא הצלחתי לקום מהמיטה. שתי אחיות מיהרו למיטה שלי, וכשהן הבינו שאין סיכוי שאני מצליחה לקום מהמיטה, הן לקחו אותי עם המיטה לחדר מוגן. אני מורידה בפניהן את הכובע – באמת! הייתי במצב של אפיסת כוחות ורציתי להגיד לכולם לרוץ לחדר המוגן ולהשאיר אותי במקום.
חזרה הדרגתית לחיים
אחרי יומיים של עירוי מגנזיום לוריד, החליטו להוריד אותי מהעירוי ולהחזיר אותי לחיים (תרתי משמע). ברגע שההשפעה של המגנזיום התחילה להתפוגג, הרגשתי שאני מתחילה לקבל יותר שליטה על הגוף שלי.
רצו שאני אשאר עוד בבית החולים למעקב, ובאמת נשארתי עוד. אבל ביום השלישי ביקשתי שאם אני נשארת, אז אני רוצה להתאשפז עם התינוקת שלי. אמרו לי שזה אפשרי, והם צריכים לבדוק היתכנות של חדר פנוי עבורינו, אבל בכל מקרה לא הגענו לזה, כי כבר באותו יום אמרו לי שאני משתחררת הבייתה, וממש שמחתי לברוח משם. אילו רק ידעתי שאחזור שוב אחרי שבוע…
כשהגעתי הבייתה רצתי להילה וכירבלתי אותה מלא, אילו רק ידעתי שאחזור שוב אחרי שבוע לאשפוז נוסף…
