דילול עוברים – ההחלטה הקשה ביותר בחיי – חלק ב'

כשהשמחה על ההריון הפכה לרגע הכי מפחיד בחיי

"יש שני שקים ברחם."
זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המשפט הזה – והרגע שבו הרגשתי שהלב שלי נופל לקרקע.

אחרי תקופה ארוכה של ניסיונות, רירית דקה, טיפולים מתישים ובכי בלתי נגמר, סוף־סוף זה קרה – נקלטתי להריון.
אבל השמחה? החזיקה רק שנייה.

הפוסט הזה לא נכתב בקלות.
הוא על נושא שרבים מעדיפים לא לדבר עליו: ההחלטה לדלל עובר בהריון מרובה.
אבל אני מאמינה שאם עוד אישה אחת תרגיש פחות לבד – זה היה שווה הכול.

מה זה דילול עוברים? הגדרה רפואית ורגשית

מדובר בתהליך רפואי שבו מפסיקים ביוזמה את התפתחותו של עובר אחד (או יותר) בהריון מרובה עוברים.
המטרה היא להוריד את הסיכון הרפואי לאם ולעוברים שנותרו – במיוחד כשמדובר בהריון בסיכון גבוה, או כשיש חשש ליכולת הפיזית או הנפשית לשאת יותר מעובר אחד.
זה הליך קשה נפשית, ולעיתים גם חברתית – אבל עבור חלק מהנשים, זו הבחירה הנכונה והאמיצה ביותר.

ההריון שחיכיתי לו – ואיך גיליתי שאני נושאת תאומים

אחרי טיפול הזרעה ראשון עם הורמונים, כשהגעתי לבדיקה – יצא חיובי. בטא חיובית.
לא האמנתי. הכנתי את עצמי לכישלון. אפילו הכנתי ממים בצחוק על בטא שלילית – ואז הגיעה התוצאה: חיובית.

אבל אז, בשבוע 5+5, בבוקר רגיל לגמרי, הופיע דימום.
רצתי למוקד – באותו ערב יום העצמאות. הייתי בטוחה שזה נגמר.
הרופא בדק אותי, חייך ואמר: "יש דופק, הכול תקין."
נשמתי. ואז הוא הוסיף: "יש שני שקים ברחם."

לא התרגשות. פחד.

אף אחד לא מכין אותך לרגע הזה.
כל העולם מתרגש מתאומים. אומרים שזה "מזל", שזו "מתנה".
אבל אני?
אני קפאתי.

אני מטר חמישים ושתיים, שוקלת 50 קילו.
אני לא הבנתי איך אני אמורה לסחוב שניים.
ולא רק פיזית – גם נפשית.
ראיתי תמונה ברורה בראש: אני לבד בבית, שני תינוקות צורחים, ואני יושבת ובוכה איתם על הרצפה.

אני לא רוצה לבכות בגלל הילד שלי.
אני רוצה לבכות רק מהתרגשות שהוא קיים.

המאבק הפנימי לפני ההחלטה על דילול עוברים

התחיל סופ"ש שלם של בכי.
התייעצתי עם בעלי ועם אמא שלי.

בעלי אמר בתחילה: "זו ההחלטה שלך."
אבל רציתי שותפות.
אמרתי לו: "אין דבר כזה. זה גם הילדים שלך."
ואז הוא אמר: "אני רוצה שתשאירי אותם."

אבל משהו בתוכי ידע – אני לא מסוגלת לזה.
לא פיזית. לא רגשית. לא עכשיו.

הוועדה להפסקת הריון – ודילול עוברים בפועל

הגעתי לוועדה עם נאום מוכן.
אני עורכת דין, ידעתי להסביר למה אני לא יכולה, למה אני לא צריכה, למה זה הריון בסיכון – ולמה זו זכותי המלאה להחליט.

עברתי את הוועדה.
עברתי את ההליך.
עברתי את כל המבטים, התחושות והשתיקות מהסביבה.
כן – עברתי תהליך של דילול.

ולא, אני לא מתחרטת.

לא רק שאני לא מתחרטת על ההחלטה, אני חושבת שבדיעבד הגוף שלי הוכיח את מה שהנפש שלי כבר ידעה – שלא אצליח לסחוב שניים וכפי שתקראו בהמשך – גם את האחד הגוף לא הצליח לסחוב. חשוב לי שתדעו להקשיב לעצמכן, לאינטואיציות הפנימיות שלכן, כי אתן יודעות הכי טוב.

מה אף אחד לא מספר לך

בזמנו חיפשתי סיפורים של נשים שדיללו תאומים – ולא מצאתי כמעט כלום.
המון נשים משתפות על דילול משלישייה לתאומים, אבל מתאומים לאחד? שקט מוחלט.
כי מצפים ממך "להיות מאושרת".
כי "אחרי טיפולי פוריות, איך את לא שמחה?"
אבל זה פשוט לא עובד ככה.

סיכוני הריון תאומים – מה שלא תמיד מספרים לך

חשוב לי שתדעו שהריון תאומים, עם כמה שהוא נשמע כמו פטנזיה מאושרת, מדובר בהריון לא פשוט שמגיע עם המון סיכונים – בעיקר אם את בחורה קטנה.

סיכונים רפואיים עיקריים בהריון תאומים

• לידה מוקדמת שיכולה להוביל לפגות, הפלות, מומים – חלקם מאד חמורים.
• יתר לחץ דם
• סכרת הריון
• רעלת הריון
• דימומים
• סיבוכים בלידה

לא מדובר בהריון קל. זה בהריון בסיכון שכולל מעקב קפדני יותר כדי למנוע סיבוכים.
מוזמנת לקרוא עוד על הריון עם תאומים באתר של מכבי.

שאלות נפוצות על דילול עוברים

מה ההבדל בין דילול עוברים לבין הפלה?
מדובר בהליך שמפסיק את התפתחות עובר אחד בהריון מרובה עוברים, כאשר שאר העוברים ממשיכים להתפתח. הפלה היא סיום של ההריון כולו. מדובר בהליכים שונים, פיזית ורגשית.

האם דילול עוברים מתאומים לאחד הוא נפוץ?
פחות מדובר על כך בפומבי, אך הוא קיים. רוב הסיפורים המשותפים הם על דילול משלישייה לתאומים. מדובר בהחלטה לגיטימית הנשקלת כאשר ישנם סיכונים רפואיים, גופניים או נפשיים.

האם אפשר לבקש דילול עוברים גם ללא אינדיקציה רפואית ברורה?
בישראל נדרשת אישור ועדה להפסקת הריון. ניתן לבקש על רקע מצב רפואי, רגשי או חברתי. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא ועו"ס.

האם דילול עוברים פוגע בעובר שנשאר?
ברוב המקרים לא. הליך הדילול מבוצע בדרך כלל בשליש הראשון ואינו פוגע בהמשך התפתחות העובר שנותר.

אם גם את מתלבטת בנושא דילול עוברים – את לא לבד

אם גם את בהריון מרובה עוברים, ומרגישה שזה גדול עלייך – תדעי שאת לא לבד.
יש מקום לקול שלך, לחששות שלך, ולהחלטות שלך – גם כשהן לא פוטוגניות או לא "מצופות".
את לא פחות אמא.
ואת לא פחות אישה.
את פשוט אנושית. בדיוק כמוני.

אם את נמצאת בצומת הזו ורוצה לשמוע את הקול "החריג" ורוצה לשמוע עוד על הדילול, על התהליך, הפיזי\נפשי וכו', את מוזמנת ליצור איתי קשר בפייסבוק ואעזור במה שאוכל ♥️

בפוסט הבא:

אחרי ההחלטה הקשה – בא גם רגע השבר האמיתי.
בפוסט הבא אני מספרת על לידה שקטה בשבוע 21 – והכאוס שהגיע איתה.

הפוסטים של יעלה:

• רירית דקה ברחם: איך התמודדתי עם רירית בעובי 4 מ"מ ששינתה לי את מסלול הפוריות – חלק א'
• דילול עוברים – ההחלטה הקשה ביותר בחיי – חלק ב'
• לידה שקטה בשבוע 21 – הסוף שלא ראיתי שמגיע – חלק ג'
• הריון חוץ רחמי בחצוצרה – והיום שבו כמעט איבדתי את החיים – חלק ד'
• הריון עם רירית דקה – כך נקלטתי למרות כל התחזיות – חלק ה'